בע"מ נ' דעאס

החלטה

רקע

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, בקשה למחיקה על הסף, וכן ההתנגדות עצמה, שהיא בקשה למתן רשות להתגונן, כולן בגדר תביעה שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 0120557107) על ידי המשיבה, סלקום בע"מ, נגד המבקש, מר עזאם דעאס. בדיון שהתקיים בפני היום, נחקר המבקש ארוכות על תצהירו.

2.אין חולק באשר לעובדות הבאות: התביעה הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל בלא שיצורפו אליה מסמכים בחתימת ידו של המבקש; האזהרה נמסרה כדין, כבר בחודש מרץ 2010, לידי אשתו של המבקש; וההתנגדות הוגשה ביום 1.6.2011.

טענות המבקש

3.לעניין הבקשה להארכת מועד, המבקש טוען כי ידע בפועל אודות ההליך רק בחודש מאי 2011, לאחר שבביקורת רשיונות שגרתית הודיע לו שוטר, כי רשיונו כבר אינו בתוקף. אז גילה, כי על הרישיון הוטלה הגבלה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. יוער, כי בבקשתו הוא טוען, שהדבר נודע לו לאחר עיקול שהוטל על חשבונו. תגובה לא הוגשה על ידי המשיבה, אם כי גם לא ניתנה החלטה המזמינה תגובה כזו.

4.הבקשה למחיקה על הסף מצדיקה, לכל היותר, את מחיקת כותרת התביעה, שכן היא נשענת רק על העדר המסמכים במצורף לכתב התביעה, ובכך היא תוקפת למעשה את כשרות התביעה להיות מוגשת לביצוע בהוצאה לפועל.

5.לגוף העניין טוען המבקש, כי החיובים החודשיים שנשלחו לו על ידי המשיבה לא תאמו את שהובטח לו בעל פה על ידי הסוכן שהחתימו על העסקאות השונות (וכי ממילא חתימותיו מתנוססות על דפים שאינם כוללים את כל תנאי ההתקשרויות), וכי לאחר שפנה בטרוניות אל המשיבה, אשרו בפניו עובדי המשיבה, כי הסוכן המסוים שוב אינו עובד עם המשיבה, שכן הוא "נוכל". לאור התוצאה אליה אגיע בהחלטה זו, איני נדרש לפרטי הגנת המבקש.

טענות המשיבה

6.המשיבה, מנגד, טוענת לגבי המועד, כי אין זה סביר שהמבקש לא ידע אודות התיק, בשים לב להליכי ההוצאה לפועל השונים שננקטו נגדו, החל מסמוך יחסית לאחר מועד המצאת האזהרה לידי אשתו, וכי בכל מקרה, אין בפי המבקש טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.

7.לגבי המחדל באשר לאופן הגשת התביעה טוענת המשיבה, כי מדובר בפגם טכני, בטעות של פקידה, וכי אין מחלוקת שמסמכים חתומים על ידי המבקש אכן מצויים בידיה.

8.לגוף העניין היא טוענת, כי טענותיו של המבקש אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים הקיימים, וכי גם בין תצהירו לעדותו בעל פה נתגלו אי-אלה סתירות. כאמור, בעניין זה איני מרחיב.

דיון והכרעה

9.שני מחדלים לנו, איפוא, ושניהם אינם שנויים במחלוקת: המבקש אחר בהגשת ההתנגדות, והמשיבה הגישה לביצוע בהוצאה לפועל תביעה שלא עמדה בתנאים הקבועים לכך בחוק. מפתה לקבוע, כי מחדלים אלה מאזנים זה את זה, וסבורני שבמקרה זה זו אף התוצאה הנכונה והרצויה. מחד, מחדלו של המבקש טעון טעם מיוחד לשם ריפויו, וכבר נפסק, כי טעם מיוחד לא יהיה, לרוב, טעם הקשור במבקש עצמו. מאידך, מחדלה של המשיבה, בניגוד לעמדתה, אינו "טכני" כלל ועיקר, ויורד הוא לשורש העניין. יש לזכור, בהקשר זה, כי עסקינן בסוג הליך שהוכנס לשימוש בשנים האחרונות מתוך מספר תכליות, אולם פוגע בעצם מהותו בזכותם של נתבעים לדיון הוגן בתביעתם, שכן הם מוצאים עצמם מול הליכי הוצאה לפועל, ולא מול תביעה בבית המשפט.

10.מסלול הדברים הרגיל, בדיון מסודר בבקשות שבפני על פי סדר לוגי, מתחיל דיון בבקשה להארכת מועד; לטעמי, דין בקשה זו להתקבל, תוך פסיקת הוצאות. דינה להתקבל – משום שבפי המבקש הסבר מניח את הדעת, לפחות, לכך שלא הגיש התנגדות במועד, חרף ההמצאה שהיתה כדין, שכן לגרסתו, שלא הופרכה, האזהרה לא הגיעה בפועל לידיו ולידיעתו. טענות המשיבה אודות הליכים שננקטו נטענו בסיכומים, בלא ביסוס עובדתי, ואין בהן, איפוא, כדי להוציא את גרסת המבקש מחזקת נכונותה. תוך פסיקת הוצאות – משום שכאמור, אין ספק שהמסירה היתה כדין, ואי הגשת ההתנגדות יצרה אצל המשיבה מצג של השלמה מצד המבקש, ואף הביאה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, על העלויות הכרוכות בכך.

11.אלא, שלאחר הארכת המועד, יש לדון בבקשה למחיקת כותרת (בהתעלם מהכתרתה במלים "על הסף") – ושם אין ספק שדינה היה להתקבל, אגב פסיקת הוצאות לטובת המבקש, מהטעם שהזכרנו.

12.לדידי, סכום ההוצאות שהיה נפסק לכאן ולכאן דומה – ועל כן, הפתרון המתבקש הוא אף הפתרון הנכון.

תוצאה אופרטיבית

13.אשר על כן, אני נעתר לבקשה להארכת מועד, וכן לבקשה למחיקת כותרת, ומורה עוד כדלקמן:

א.תיק ההוצאה לפועל ייסגר. אין צו להוצאות.